שיעור שהעברתי השבת:
פרשת חוקת תשע''ב
תורתינו היא תורת חיים והיא עוסקת באין ספור נושאים קשורים להבנת והגדרת המציאות. לפעמים אנחנו מוציאים בדברי חז''ל תיאור מציאות שלא תואם את הידיעות המדעיות של היום. מטרת השיעור היא לראות מספר דוגמאות לכך ולסקור שיטות שונות ביחס לסתירה הזאת וביחס למעמד ההלכות הקרושות לנושאים הללו.
כמה דוגמאות של דברי חז''ל בהלכה שלא
תואמות את הכרתינו של המציאות
שו’’ע אה’’ע ד, יד:
האשה שהיה בעלה במדינת הים ושהה שם יותר מי''ב חודש וילדה אחר י''ב חודש - הולד
ממזר, שאין הולד שוהה במעי אמו יותר מי''ב חודש. רמ''א: אבל תוך י''ב חודש
אין לחוש דאמרינן שאישתהי כל כך במעי אמו
מבחינה מדעית לא קיים הריון של 12 חודש, לכן וולד כזה לא בא מבעל
תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד ב
ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי: אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה, שנאמר
+תהלים נא+ הן בעון חוללתי. ורבי יוחנן אמר: סמוך לטבילה, שנאמר +תהלים נא+ ובחטא
יחמתני אמי.
היום אנחנו יודעים שרק אחת הדיעות נכונה
קביעת אבהות ע''י בדיקת דם
שער-עוזיאל ח''ב שער מ א, ח:
כל מקום שאין שורת הדין מחייבת האב למזונות ילד זנונים אין סומכים על בדיקה מדעית
שלדם הילד בדימיונו לזה של אב, שכן קבלה מרז''ל שלושה שותפים באדם הקב''ה אביו
ואמו, אביו מזריע הלובן וכו', אמו מזרעת האודם וכו' והקב''ה נותן בו רוח ונשמה
(נדה לא). ואם כן דמו של הולד בא לו מאמו ולא מאביו. … כל בדיקה מדעית מתבטלת נגד
קבלתם הנאמנה של רז''ל שכל דבריהם נאמרו ברוח הקודש.
מבחינה מדעית דם כמו השאר תאי הוולד נורש משני הוריו. בדיקת רקמות היום יכולות לשלול אבהות בסבירות יותר מ99 אחוז
הריגת כינים בשבת ואכילת תולעים בפירות
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קז עמוד ב
דתניא, רבי אליעזר אומר: ההורג כינה בשבת - כהורג גמל בשבת. מתקיף לה
רב יוסף: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה, דאינה פרה ורבה. אבל
שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין - לא פליגי. ושניהם לא למדוה אלא מאילים, רבי אליעזר
סבר: כאילים, מה אילים שיש בהן נטילת נשמה - אף כל שיש בו נטילת נשמה. ורבנן סברי:
כאילים, מה אילים דפרין ורבין - אף כל דפרה ורבה. אמר ליה אביי: וכינה אין פרה
ורבה? והאמר מר: יושב הקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים! - מינא הוא
דמיקרי ביצי כינים.
שולחן ארוך שט'ז, ט':פרעוש...
אסור להורגו ...אבל כינה מותר להרגה
משנה ברורה לח: … לאפוקי
כינה דאינה באה מזכר ונקבה אלא באה מן הזיעה, אבל פרעוש אע''פ שגם היא אינה פרה
ורבה מ''מ כיון שהויתה מן העפר יש בה חיות כאילו נברא מזכר ונקבה.
שולחן ערוך יורה דעה סימן פד
ד. תולעים הגדלים בפירות,
בתלוש, מותרים. שלא אסרה תורה אלא שרץ השורץ על הארץ. במה דברים אמורים, שלא פירשו
מן הפרי. אבל פירשו מן הפרי, אפילו לא הגיע לארץ אלא שמת באויר קודם שהגיע לארץ,
ואפילו לא פירש כולו מהפרי אלא מקצתו, או שלא פירש אלא על גבי הפרי או על הגרעין
שבתוכו, או שפירש מפרי לפרי, אסור.
ט''ז. כל
תולעים הנמצאים בבהמה, בין שהם בין עור לבשר בין שהם במעיה, אסורים. והנמצאים
בדגים
במעיהם, אסורים; בין עור לבשר או בתוך הבשר, מותרים.
ט"ז על שולחן ערוך יורה דעה סימן פד סעיף
טז
(כא) במעיהם אסורים. - דמעלמא אתו ונכנסו דרך
חוטמו בשעה שהדג ניים:
(כב) הגדלים בבשר. - ... ע"כ התולעים
שגדלים בהם ג"כ מותרים אם לא שבאו מעלמא להם ומ"ה גם הגדלים בבשר לאחר
שחיטה מותרים:
ההחל ההמאה התשע עשרה מוכסם מדעית שבעל חיים נולד רק מבעל חיים אחר, לכן מקורם של תולעים תמיד בחוץ לדג, וגם כינים לא נולדים מזעה, אלא מאמא
רב רצון ערוסי:
לדעת מהרי"ק, כיוון שבימינו יודעים שהכנים פרים ורבים מזכר ונקבה, ההורגם
בשבת חייב מיתה אם הזיד, וחטאת אם שגג.
π
משנה מסכת עירובין פרק א
[ה] היתה של קש או של קנים רואין אותה כאילו
היא של מתכת עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת
כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח:
משנה ברורה סימן תרלד ס"ק ד
(ד) ז' על ז' - וחוט סובב [ד] כ"ט טפחים
ושני חומשים נוכל לרבע בתוכה ז' על ז'. וה"ה כשעושה בת חמש זוית או יותר
בעינן שיהא בה כדי לרבע ז' על ז':
רב דסברג, על פרשת דרכים של הלכה ומציאות
תהיה רשאי לשבת בסוכה עגולה שהקיפה 29.4 טפחים, ולהניח שבתוך סוכה
זאת אפשר לרבע ריבוע שמידותיו 7 על 7 טפחים, אף שבמציאות המעגל החוסם ריבוע של 7
של 7 הוא 31.1. הוא למדת שהתורה קדמה לעולם. לא היא תלויה בחוקי הטבע אלא חוקי
הטבע תלויים בה.
שער הציון על משנה ברורה סימן תרלד ס"ק ד
בית יוסף, דהא בעינן שיעור ז' על ז' במרובע, ובכל מרובע יש באלכסונו
שני חמשין יותר, ועל כן באלכסונו של שבעה טפחים הוא עשרה טפחים פחות חמש, וכל שיש
ברחבו טפח יש בהיקפו ג' טפחים, נמצא כ"ט טפחים ושני חמשין. ועיין בפרק קמא
דערובין בפירוש המשנה להר"מ דיבור המתחיל היתה:
רמב"ם על משנה מסכת עירובין פרק א משנה ה
[ה] צריך אתה לדעת שיחס קוטר העיגול להקפו
בלתי ידוע, ואי אפשר לדבר עליו לעולם בדיוק, ואין זה חסרון ידיעה מצדנו כמו
שחושבים הסכלים, אלא שדבר זה מצד טבעו בלתי נודע ואין במציאותו שיודע. אבל אפשר
לשערו בקירוב, וכבר עשו מומחי המהנדסים בזה חבורים, כלומר לידיעת יחס הקוטר להקיפו
בקירוב ואופני ההוכחה עליו. והקירוב שמשתמשים בו אנשי המדע הוא יחס אחד לשלשה
ושביעית, שכל עיגול שקוטרו אמה אחת הרי יש בהקיפו שלש אמות ושביעית אמה בקירוב.
וכיון שזה לא יושג לגמרי אלא בקירוב תפשו הם בחשבון גדול ואמרו כל שיש בהקיפו שלשה
טפחים יש בו רוחב טפח, והסתפקו בזה בכל המדידות שהוצרכו להן בכל התורה.
האם הלכה חייבת להיות
עקבית
רמב''ם הל' קידוש החודש
פרק ט':א שנת החמה--יש מחכמי ישראל שהוא אומר שהיא שלוש מאות
חמישה ושישים יום ורביע יום, שהוא שש שעות; ויש מהן שהוא אומר שהיא פחות מרביע
היום. וכן חכמי יוון ופרס, יש ביניהן מחלוקת בדבר זה.
למעשה לענין ברכת החמה וברכת
הגשמים נוהגים אליבא דשמואל, ולענין עיבור השנים אליבא דרב אדא. ועל שניהם מברכים
בשם ומלכות. בשנת תש''ע לפע שמואל חלה תקופת ניסן בכ''ד ניסן, לפיו לא חגגנו את
הפסח בחודש האביב.
לימוד חוכמה מאומות העולם
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פה עמוד א
ומנלן דהא דקים להו לרבנן (דחמשא בשיתא) מילתא היא? דאמר רבי חייא בר
אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב +דברים יט+ לא תסיג גבול רעך [אשר גבלו ראשונים] -
גבול שגבלו ראשונים לא תסיג. מאי גבלו ראשונים? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי
יוחנן: (מאי) דכתיב +בראשית לו+ אלה בני שעיר החרי ישבי הארץ; אטו כולי עלמא יושבי
רקיע נינהו? אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ שהיו אומרים: מלא קנה זה - לזית, מלא
קנה זה - לגפנים, מלא קנה זה - לתאנים, וחורי - שמריחים את הארץ, וחוי - אמר רב
פפא: שהיו טועמין את הארץ כחויא.
רש"י גבול רעך
- ליטע סמוך למיצר, להכחיש קרקעו כשיעור אשר גבלו הראשונים, ומי הם ראשונים -
אמוריים וחויים, שהיו בקיאים בכך, כדאשכחן בבני שעיר.
האם חז''ל הסתמכו על ידע מדעי והאם זה
משנה
רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק יז
וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין,
והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה על כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות
והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים, אבל
הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו, ומאחר שכל
אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין
חוששין למחבר בין שחברו אותו נביאים בין שחברו אותם גוים, שכל דבר שנתגלה טעמו
ונודעה אמתתו בראיות שאין בהם דופי אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו אלא על
הראייה שנתגלתה והטעם שנודע.
מורה נבוכים ג, י''ד: חכמת
הלימודים הייתה בזמנים ההם חסרה, ולא דברו בזה מפני היותם מקבלים הדברים ההם
מנביאים, אלא מצד היותם חכמי הדורות ההם או מאשר שמעו מחכמי הדורות ההם.
רבינו אברהם בן הרמב"ם, מאמר על אודות דרשות
חז"ל לא נתחייב מפני גודל מעלת
חכמי התלמוד ותכונתם, לשלימות תכונתם בפירוש התורה ובדקדוקיה ויושר אמריהם בביאור
כלליה ופרטיה, שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה,
[ולהאמין] אותן כאשר נאמין אותן בפירוש התורה
שאלות ותשובות מהר"ם
שיק, אבן העזר,
תשובה ז והנה לפי הנראה לי דהדברים דלא קבלו חכז"ל מהלממ"ס אלא
שאמרו כן לפי סברתן ובדבר שאינו מקובל ואין לו שורש בתורתינו אלא עפ"י
החקירה והנסיון קשה להכריע. וכמה פעמים הכריעו חכמים עפ"י השכל
שהדבר הוא כך והדור הבאים אחריהם השכילו יותר בדבר זה וחלקו על הדיעה הראשונה וכל
דבר שמסכימים עליו עפ"י הנסיון א"א להחליט הדבר אלא עפ"י הרוב
רב הירש, מכתב לרב ווכסלר:
חכמי דת
האלקי' ומקבלי ומוסרי ומורי תורותיו חוקיו מצותיו ומשפטיו
היו חז"ל, ולא חכמי הטבע, וההנדסה והתכונה והרפואה ביחוד, רק לפי הצריך להם
לידיעת ושמירת ועשית התורה, ולא מצינו שנמסרו להם ידיעות האלה מסיני. ... כן חז"ל בדברים וענינים האלה.
גדוליהם ידעו כל החכמות והמדעים כפי אשר מוסכם היה בזמניהם לאמת, ועמדו בזה בשוה
על במתי החכמה והמדע עם כל שאר גדולי החכמים באו"ה ... ומצינו
שחז"ל בעצמם ובכבודם שמו חכמת או"ה בדברים הטבעיים שוה בשוה עם חכמתם,
ובשאלתם עם מי האמת בענין מה שנחלקו חכמי או"ה עם חכמתם לא סמכו על קבלה
שהיתה בידם אלא על סברא. ולא עוד, אלא שנתנו כבוד לדעת חכמי או"ה לאמר שנראה
דבריהם מדברינו, כמו בהלוך החמה ביום ובלילה בפ' מי שהיה בפסחים, שחכמי ישראל
אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע, וחכמי או"ה
אומרים: ביום למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע, ואמר רבי: ונראה דבריהן מדברינו.
וזה לענ"ד הוכחה ברורה למה שאמרנו
חזון איש, או''ח קלח,ד
במה שהקשו על תקופת שמואל דאינה בדקדוק - יש לומר דמצינו כיוצא בזה בריבוע יותר על
העיגול ובאלכסונא תרי חומשא, דזהו בכלל שיעורין, וניתנה ההלכה לחשוב בקירוב. שלא
ניתנו המצוות אלא לצרף הבריות ולדקדק בצוואתי יתברך לקבלת מלכותו יתברך, וגם לקיים
חכמת התורה הכלולה בכל דיני המצווה ולסוד הפנימיות. וכל הני אינו מפסיד אם
הקביעות של גבולי הצמצום יהי בקירוב, כדי שיוכלו לקיים מצוות המעשיות אף חלושי
הדעת
מכתב
מאליהו, ד, עם. 356 כי את הלכה ידעו חז''ל בקבלה מדורי דורות,
... אבל בענין הסברים הטבעיים לא ההסבר מחייב את הדין אלא להיפך, הדין מחייב
ההסבר, והטעם המוזכר בזמרא אינו הטעם
היחידי האפשרי בעניין, ואם לפעמים נתנו הסברים שהם לפי הטבע שבימיהם חובה עלינו
לחפש הסברים אחרים שבהם יתקיים הדין על מכונו לפי ידיעת הטבע שבימינו
..., the source of all the
knowledge of the Sages is either from Sinaitic tradition (received at the
Giving of the Torah) or from Divine inspiration.
... Furthermore, the Talmud is not a mere compilation of the
sayings of wise men; it is the sum total of Torah-
she-be-al-peh, the Oral Torah which is the interpretation of the
Written Torah. It is, then, the word of G-d,...
. It is therefore inconceivable, to these opinions, that G-d would have
permitted falsities to have been transmitted as Torah She-be-al-peh
and not have revealed His secrets to those who fear Him.
R. Yosef Shalom
Eliashiv, a signatory to the ban, was asked: if he considers Slifkin’s approach
wrong how could so many earlier authorities have held it? He answered: “They
were permitted to hold this opinion; we are not.”
But in fact the
contrary is true. Rambam’s principle is ignored, for the most part it
is not even known. A
good deal of Orthodox education at the present time teaches that
whatever the
Talmudical Sages assert, in halacha and in aggada, is literally and factually
true, and that it is
part of our duty as Jews to believe this. There is no doubt that this
viewpoint is
attractive. It is simpler, and if discrepancies do appear, they can usually be
dealt with by
assuming that “nature has changed.”
The difficulty is
that maintaining this viewpoint depends on
the ability of the
educators to isolate
their students from all contact with modern science. In the world in
which we live, it
seems less and less likely that this will be successful.
דינמיות של הלכה במציאות משתנה
הרב דיכובסקי, תחומין ל''א:
במידה מסוימת יש לראות גם את המנהג הרווח בציבור כיום כעובדה שיש
להתחשב בה מבחינת ההלכה. אמנם מצד דין תורה אישה אינה יורשת את בעלה ובנות אינן
יורשות את אביהן. אולם מזה שנים רבות נוצרה פרקטיקה בבתי דין, שלפיה האישה והבנות
מתנות את חתימתן לסמכות בית דין, הסכמת היורשים לפי דין תורה להקנות להן חלק זהה
המתאים לחוק האזרחי וכך נותנים צווי ירושה. … ואכן באלפי תיקי ירושה שבהם דנתי
במשך 33 שנותיי כדיין בביה''ד האזורי ובביתה''ד הגדול - כולל תיקים של משפחות
חרדיות מובהקות שבהן גדולי תורה - החלוקה התבצעה באופן שהאישה או הבנות קבלו חלק
מלא לפי החוק האזרחי בהסכמת הצדדים.
בבא
מציעה נ''ט:
יצאתה בת קול ואמרה מה
לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכ"מ? עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא! מאי לא בשמים היא אמר
רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני
בתורה אחרי רבים להטות. אשכחיה
רבי נתן לאליהו א"ל מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני
בני נצחוני בני
סיכום:
יש כמה גישות עקרוניות לסתירות בין תיאור
מציאות בדברי חז''ל לבין הידיעות המבוססות מדע ניסיוני היום. הגישה הרציונלית
שמופיעה גם בגאונים, גם בראשונים וגם באחרונים אומרת שחז''ל למדו את חוקי הטבע על
בסיס הידיעות המדעיות המתקדמות של זמנם בהרבה מאוד מקרים ופסקו הלכה לפי עקרונות
הלכתיים שערבו במסורת וידיעת המציאות המקובלת. ראוי לציין שגם היום פוסקים רבים
לומדים את הנושאים המתחדשים המדע וטכנולוגיה אצל מדענים ואז ניגשים לפסיקה. לפי
הגישה הזאת יש מקום לדון בשינוי הלכה במקומות שבהם ידיעת המציאות שלנו שונה מזאת
של חז''ל – וזאת בהתאם לנורמות קביעת הלכה מקובלות.
שיטה נוספת היא שאת כל ההלכות קיבלו חז''ל
במסורת
ואף שהטבע נראה לנו אחרת אין שום מקום לשינוי ההלכה. לשיטה הזאת יש צורך להסביר את
המחלוקות הרבות סביב קביעת ההלכה בתלמוד, שהרי אם יש מסורת אין מקום לוויכוח.
עוד גישה שדגלו בה מספר גדול של גדולי
הדור האחרון היא שכל מה שכתוב בחז''ל – אמת גם מילולית וגם עובדתית. יש קושי לא
מבוטל להתאים את השיטה הזאת גם לדברי חז''ל עצמם, גם לאותם ראשונים ואחרונים שכתבו
בפירוש אחרת. לשיטה הזאת כנראה שורשים קבליים והיא מתאפיינת בתמונה אחידה ושלימה
של עולמם של חז''ל, דבר שמצד אחד מושך את הלב ולא מעורר ספיקות בדברי חז''ל, אך
מצד השני התמימות שבשיטה דורשת הסברים רבים בלימוד בוחן.